Yom HaShoah

יום הזיכרון לשואה ולגבורה: המדריך המקיף ליום הלאומי בישראל

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא אחד הימים המשמעותיים, המורכבים והטעונים ביותר בלוח השנה הישראלי. זהו יום של התייחדות לאומית עם זכרם של ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה על ידי גרמניה הנאצית ועוזריהם, וציון גבורתם של הלוחמים במרידות בגטאות, הפרטיזנים וחסידי אומות העולם. עבור החברה הישראלית, היום הזה אינו רק שיעור בהיסטוריה, אלא מרכיב יסודי בזהות הלאומית ובאתוס של "משואה לתקומה".

מה שמייחד את יום השואה בישראל הוא השילוב בין האבל הפרטי של הניצולים ומשפחותיהם לבין האבל הממלכתי הקולקטיבי. ביום זה, המדינה כולה עוצרת מלכת. האווירה ברחובות משתנה מקצה לקצה: בתי הקפה והמסעדות נסגרים, דגלי המדינה מורדים לחצי התורן, ותוכניות הבידור ברדיו ובטלוויזיה מוחלפות בסרטים דוקומנטריים, עדויות של ניצולים ומוזיקה שקטה. זהו יום שבו השתיקה מדברת חזק יותר מכל מילה, במיוחד ברגע השיא של צפירת הדומייה הארצית.

המהות של היום הזה טמונה בשמו הרשמי: "יום הזיכרון לשואה ולגבורה". הבחירה להצמיד את הגבורה לשואה לא הייתה מקרית. מדינת ישראל הצעירה ביקשה להדגיש לא רק את הקורבנות והסבל, אלא גם את רוח הלחימה היהודית, כפי שבאה לידי ביטוי במרד גטו ורשה ובמעשי התנגדות נוספים. עם השנים, המושג "גבורה" התרחב וכולל כיום גם את "הגבורה שברוח" – היכולת של הניצולים לשמור על צלם אנוש בתנאים תת-אנושיים והבחירה שלהם להקים חיים חדשים ומשפחות בישראל לאחר המלחמה.

מתי חל יום השואה בשנת 2026?

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מצוין מדי שנה בכ"ז בניסן. בשנת 2026, המועד חל ביום Tuesday, בתאריך April 14, 2026.

נכון להיום, נותרו עוד 101 ימים עד לציון יום השואה.

חשוב לציין כי מועד היום בלוח השנה העברי הוא קבוע (כ"ז בניסן), אך הוא כפוף לשינויים קלים בלוח השנה הלועזי. בנוסף, קיימת חקיקה המונעת את חילול השבת בקשר ליום זה: אם כ"ז בניסן חל ביום שישי, מקדימים את אירועי הזיכרון ליום חמישי (כ"ו בניסן). אם הוא חל ביום ראשון, דוחים את האירועים ליום שני (כ"ח בניסן), כדי למנוע הכנות לטקסים במהלך השבת. בשנת 2026, היום חל באמצע השבוע ולכן יצוין במועדו המקורי.

היסטוריה ומקורות היום

התהליך לקביעת יום זיכרון רשמי לשואה החל מיד לאחר הקמת המדינה. בשנים הראשונות, עלו הצעות שונות לגבי התאריך המתאים. הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי" לזכר קורבנות השואה שיום פטירתם אינו ידוע, אך הציבור החילוני והתנועות הקיבוציות חיפשו תאריך בעל זיקה היסטורית למאבק ולגבורה.

התאריך שנבחר בסופו של דבר, כ"ז בניסן, נקבע מכיוון שהוא חל במהלך תקופת מרד גטו ורשה (שהחל בערב פסח). הבחירה בכ"ז בניסן, שבוע לאחר חג הפסח ושבוע לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יוצרת רצף כרונולוגי וסמלי: מעבדות לחירות (פסח), דרך האסון הנורא (יום השואה), ועד לתקומה והקרב על המדינה (יום הזיכרון ויום העצמאות).

בשנת 1951 הכנסת הכריזה על התאריך באופן רשמי, ובשנת 1953 נחקק "חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם". בשנת 1959 נחקק "חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה" על ידי ממשלת דוד בן-גוריון, אשר הסדיר את סגירת בתי העינוגים והטקסים הממלכתיים, והעניק ליום את צביונו הרשמי והמחייב.

טקסים ומנהגים מרכזיים

יום השואה בישראל אינו יום של חגיגות, אלא יום של התכנסות פנימית וטקסים קהילתיים וממלכתיים. להלן האירועים המרכזיים המרכיבים את היום:

עצרת הפתיחה הממלכתית ביד ושם

האירוע המרכזי הפותח את יום הזיכרון מתקיים בערב היום (אור לכ"ז בניסן) בכיכר גטו ורשה במוזיאון "יד ושם" בירושלים. בטקס משתתפים נשיא המדינה, ראש הממשלה, אישים רמי דרג וניצולי שואה. שיאו של הטקס הוא הדלקת שש משואות על ידי שישה ניצולי שואה, שכל אחת מהן מסמלת מיליון יהודים שנרצחו. לכל מדליק משואה יש סיפור חיים ייחודי המוקרן בסרטון קצר לפני ההדלקה, מה שהופך את הזיכרון הלאומי לאישי ומוחשי מאוד.

צפירת הדומייה ב-10:00 בבוקר

זהו הרגע המזוהה ביותר עם יום השואה בישראל. בשעה 10:00 בדיוק נשמעת בכל רחבי המדינה צפירה רציפה בת שתי דקות. ברגע זה, המדינה כולה קופאת: הולכי רגל עוצרים במקומם, נהגים עוצרים את רכביהם בצד הכביש ויוצאים מהם כדי לעמוד דום. בבתי הספר, בבסיסי צה"ל ובמקומות העבודה מפסיקים כל פעילות. השקט המוחלט בכבישים המהירים בדרך כלל הוא מחזה מצמרר ומרגש עבור כל מי שחווה אותו לראשונה.

טקס "לכל איש יש שם"

לאחר הצפירה, מתקיים במשכן הכנסת וביד ושם טקס הקראת שמות הקורבנות. מנהיגי המדינה ואזרחים פשוטים מקריאים את שמות בני משפחותיהם שנספו בשואה. מטרת הטקס היא להחזיר לקורבנות את זהותם האישית, שהנאצים ניסו למחוק ולהפוך למספרים בלבד.

טקסים במערכת החינוך ובצה"ל

בכל בתי הספר בישראל מתקיימים טקסי זיכרון המאורגנים על ידי התלמידים. הצבא מקדיש את היום לחינוך ומורשת, וביחידות רבות נערכים מפגשים עם ניצולי שואה במסגרת פרויקטים כמו "פרח לניצול".

"זיכרון בסלון"

בשנים האחרונות התפתח מנהג חברתי רחב היקף בשם "זיכרון בסלון". מכיוון שמספר הניצולים הולך ופוחת, אנשים מארחים בביתם מפגשים אינטימיים שבהם ניצול שואה, בן הדור השני או מנחה, משתפים בסיפורים, שירים ודיונים על משמעות השואה בימינו. זוהי דרך בלתי אמצעית ואישית יותר להתחבר לזיכרון.

מידע מעשי למבקרים ולתושבים זרים

עבור מי שנמצא בישראל ביום השואה, חשוב להבין את הרגישות והנורמות ההתנהגותיות הנהוגות ביום זה:

1. מה פתוח ומה סגור?: על פי החוק, כל מקומות הבילוי הציבוריים סגורים. זה כולל קולנוע, תיאטראות, מועדונים, פאבים ומרכזי פנאי. מסעדות ובתי קפה נסגרים בדרך כלל מערב היום ועד למחרת בערב (אם כי חלקם עשויים להיפתח בשעות הצהריים של היום למחרת במתכונת מצומצמת). חנויות מכולת וסופרמרקטים פתוחים בדרך כלל בשעות היום, אך האווירה בהם שקטה מאוד.
2. תחבורה ציבורית: התחבורה הציבורית (אוטובוסים ורכבות) פועלת, אך לעיתים בלוח זמנים מצומצם מעט. בערב יום השואה, התחבורה עשויה להפסיק מוקדם יותר בקווי בילוי.
3. לבוש והתנהגות: אין קוד לבוש מחייב בחוק, אך נהוג ללבוש בגדים צנועים וכהים יותר בטקסים. מומלץ להימנע מהשמעת מוזיקה רועשת במרחב הציבורי או קיום מסיבות פרטיות.
4. בזמן הצפירה: אם אתם נמצאים ברחוב בזמן הצפירה (10:00 בבוקר), חובה לעצור ולעמוד דום. אם אתם נוהגים, עליכם לעצור בבטחה בשולי הדרך או בנתיב (התנועה כולה נעצרת) ולעמוד מחוץ לרכב או בתוכו. זוהי הבעת כבוד בסיסית המצופה מכל אדם הנמצא בישראל.
5. ביקור ביד ושם: זהו היום העמוס ביותר בשנה במוזיאון. המקום פתוח לקהל, אך יש לקחת בחשבון עומס כבד מאוד ותורים ארוכים. מומלץ לבדוק את אתר האינטרנט של יד ושם לגבי שעות פתיחה מיוחדות והרשמה מראש.

האם זהו יום שבתון?

יום הזיכרון לשואה ולגבורה אינו יום שבתון רשמי במשק הישראלי. מקומות העבודה, הבנקים ומשרדי הממשלה פועלים כרגיל, אם כי רבים מהם מקיימים טקסי זיכרון פנימיים במהלך היום.

עם זאת, מערכת החינוך מקדישה את כל היום לנושא השואה, והלימודים הרגילים מוחלפים בפעילויות חינוכיות. עובדים המעוניינים לקחת יום חופש ביום זה יכולים לעשות זאת על חשבון ימי החופשה השנתית שלהם, ובחלק מהסכמי העבודה הקיבוציים זהו יום בחירה.

למרות שהמשק פועל, האווירה הכללית היא של "חצי יום שבתון" מבחינה מורלית. אנשים נוטים לסיים את עבודתם מוקדם יותר, והתחושה ברחוב היא של יום אבל לאומי ולא של יום עסקים רגיל.

סיכום

יום השואה בישראל הוא חוויה מעצבת עבור כל מי ששוהה במדינה. זהו יום שבו ההיסטוריה קמה לתחייה דרך העדויות, הטקסים והשתיקה הקולקטיבית. בשנת 2026, כשנציין את היום ב-April 14, 2026, החשיבות של העברת הלפיד לדורות הבאים הופכת לקריטית מתמיד, ככל שדור הניצולים הולך ומתמעט. עבור הישראלים, זהו יום של התחייבות ל"לעולם לא עוד" – לא רק כסיסמה, אלא כצו חיים שמבטיח את קיומו של העם היהודי בארצו.